אוחנה רינת נ' רותה שיווק בע"מ

פסק דין

פסק דין

1.לפנינו תביעת הגברת אוחנה רינת (להלן: "התובעת") נגד חברת רותה שיווק בע"מ (להלן: "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שעות נוספות, פדיון חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה ופיצויים בגין עוגמת נפש.

טענות התובעת:

2.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת החל מיום 16/01/06 ועד ליום 30/09/07.

לטענת התובעת, לאחר פנייתה אל מנהלת הנתבעת לתשלום בגין השעות הנוספות בהן עבדה הובהר כי החופשה אשר אושרה זה מכבר מבוטלת. בשל כך, ארעה לתובעת התמוטטות עצבים קשה בגינה פנתה לרופא אשר מסר לידיה אישור מחלה ל-7 ימים, במהלכם נסעה לחופשה בטורקיה. עם שובה ארצה נודע לה כי הינה מפוטרת, מבלי שישולמו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

3.לטענת התובעת זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך של 8,721 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 4,360 ₪.

4.בנוסף, טענה התובעת כי במהלך עבודתה שולמה משכורת גלובלית עבור 9 שעות עבודה יומיות, אולם בפועל עבדה בממוצע 11 שעות מדי יום מבלי שישולם גמול עבודה בשעות נוספות על כן, זכאית היא לגמול עבודה בשעות נוספות בסך של 29,640 ₪.

5.לעניין פדיון ימי חופשה, טענה התובעת כי נותרו לזכותה 21 ימי חופשה אשר ערך פדיונם עומד על סך של 5,290 ₪, שעה שבמהלך תקופת עבודתה שהתה ב- 6 ימי חופשה בלבד. כמו כן, טענה התובעת לזכאות לפדיון 15 ימי מחלה בסך 3,862 ₪.

6.לעניין דמי הבראה, טענה התובעת כי זכאית היא לתשלום בגין 4.5 ימי הבראה אשר לא שולמו על ידי הנתבעת, בסך של 1,413 ₪.

7.עוד עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בסך של 20,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש נוכח התנהלות מנהלת הנתבעת אשר גרמה לתובעת להתמוטטות עצבים בעקבות הפרת חוזה ההעסקה עימה, נהגה כלפיה בחוסר תום לב, התעמרה בה ופיטרה אותה שלא כדין וללא כל הצדק סביר תוך פגיעה בסיכוי העסקתה בהיותה בהריון.

8.לסיכום, נתבע סך של 73,286 ₪ בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת שכר ממועד התגבשות כל עילה ועילה ו/או הפרשי הצמדה וריבית מיום התגבשותה של כל עילה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

טענות הנתבעת:

9.לטענת הנתבעת, התובעת פוטרה עקב הפרת משמעת חמורה. התובעת ידעה כי לא אושרה יציאתה לחופשה בתקופה הסמוכה לחג ראש השנה .על כן, ביימה התמוטטות עצבים, על מנת שתוכל לצאת לחופשה חרף הבהרת ודרישת הנתבעת. לפיכך, בנסיבות אלה, התובעת אינה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים או תשלום בגין דמי הודעה מוקדמת בפרט משהודעה מוקדמת ניתנה לה כנדרש אולם בחרה היא שלא להגיע לעבודה בהעדר הסכמת הנתבעת.

10.לעניין גמול עבודה בשעות נוספות, טענה הנתבעת כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה שעה שלא הציגה כל רישום בעניין השעות הנוספות אשר לכאורה בוצעו על ידה.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי התובעת לא חרגה ממכסת השעות הרגילה לחודש ובמקרים רבים החלה לעבוד בשעה מאוחרת ונהגה לצאת לא פעם ולא פעמיים לסידורים במהלך יום העבודה.

11.לעניין פדיון ימי חופשה, טענה הנתבעת כי על פי דוח החופשה אותו הציגה, עולה כי התובעת ניצלה את מכסת ימי החופשה ואף חרגה מהם, בשל כך קוזזו ימי חופשה עם תום עבודתה.

12.אשר לתשלום דמי הבראה טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה את מלוא התשלומים המגיעים לה בגין דמי הבראה ואינה זכאית לתשלום נוסף.

13.אשר לפיצויים בגין עוגמת נפש, טענה הנתבעת כי התובעת עזבה את עבודתה מבלי להודיע על כך, בתקופה של עומס רב, תוך שהיא מסבה נזק רב לנתבעת, על כן אין מקום לקבל תביעתה בגין רכיב זה אלא לדחותה ולחייבה בהוצאות.

דיון והכרעה:

14.לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובראיות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.